קרב ענקים. אבא מול ילד בכיתה א׳. נחשו מי ניצח בנוקאוט?!

Share on email
Share on linkedin
Share on twitter
Share on facebook
Share on whatsapp

בפינה הכחולה: הילד בכיתה א’ והוא רוצה טאבלט ליומולדת

בפינה האדומה: אני אומר שאין מצב ותחכה עוד כמה שנים. קרב ענקים.

בת זוג שלי אמרה לי שהבן שלנו שחוגג 7 בקרוב רוצה טאבלט ליומולדת.

בגדול אני נגד כל עניין המסכים לילדים צעירים בגלל שזה מאוד ממכר ויש לזה השפעה לא בהכרח טובה בהמשך ולכן הייתי נעול על זה שהילד יקבל מסך משלו בגיל גדול יותר.

מה שקורה בפועל שהילד חשוף למסכים אצל חברים שלו וגם בצהרון שהוא נמצא כך שבמחשבה שנייה אני לא באמת יכול לנתק אותו מזה כי אני לא איתו 24 שעות ביממה וללא קשר לא בטוח שזה הדבר הנכון שכן יש לזה גם יתרונות כמו חשיפה לטכנולוגיה, כפי הנראה להרבה מהחברים שלו יש וגם אם לא כרגע כנראה שבקרוב יהיה להם וגם כל עניין המסכים זה כבר חלק אינטגרלי מהעולם .

הילד גם ניגש אלי ואמר שהוא מבקש טאבלט ליומולדת ובא עם רשימת טיעונים כאילו הוא עו”ד שנלחם על חייו של הלקוח הכי פרמיום שלו.שמע אבא הוא אומר, אנחנו נחליט על שעות שמותר לי להיות בטאבלט ואני אשחק איתו רק בשעות שנחליט ולא מעבר, אני לא צריך שאתם תקנו לי את הטאבלט, אני אבקש מכל המשפחה כסף במקום מתנה כדי לאסוף כסף ובמידה ויהיה חסר אני אשלים מהכסף שלי ושהוא ידאג שהטאבלט לא ישתלט לו על החיים.

האמת שהנחישות בא הוא אמר את הדברים מעוררת הערצה, הוא שם לו מטרה בראש ונראה שהוא בא מוכן להילחם כדי להשיג את המטרה, מהבחינה הזאת אני מבסוט עליו רצח. מנגד אני תקוע עם הדעה שלי שתכלס היא די התקבעה בזמן שהוא נולד או קצת אחרי כאשר דיברתי עם בת הזוג שלי על העניין ולא חוויתי את הדברים שאני חווה איתו עכשיו. מפה לשם אם אני מדסקס את השיחה הזאת עם עצמי כנראה הילד הולך לקבל טאבלט ביומולדת, שיהיה לי ולו בהצלחה.

פוסטים נוספים:

עופר אסיף - מציאות רבודה

מטריקס הסרט ואבא מורפיוס

הילדים, אנחנו ופלטפורמה דיגיטלית – בין הפייסבוק למטאוורס מימים ימימה נשאלת השאלה – כיצד לגשר בין הדורות? לאחרונה נחשפתי לכמה שיחות מעניינות

ג’קוזי, פינוקים והמון פרטיות.

אחרי תקופה מאוד לחוצה, החלטנו אישתי “שימרי על עצמך מאמי” ואנוכי “שיזכה לחיים ארוכים” לעבוד על הזוגיות. ביום שישי זרקנו את הילדים

אבא, בחרת להצטרף,
כבר יש לך פלוס גדול מאיתנו.